עברית וערבית אחיות
עִבְּרִיֵה' וָעַרַבִּיֵה' אָחְ'וַאת

"כל מי שיודע לדבר עברית, יכול ללמוד לדבר גם ערבית ללא קושי רב"

כמעט כל מי שחי בישראל מבין שעברית וערבית הן שפות דומות. כמעט בכל שיחת חולין דוברי עברית משלבים מילים ערביות ולהפך – גם אם שלא ביודעין. אמנם רבים מבינים ששתי השפות דומות, אך רוב האנשים אינם יודעים עד כמה השפות עברית וערבית זהות.

לא במקרה שאפילו שמות השפות זהות כמעט לחלוטין:

עברית – ערבית

עִבְּרִיֵה' – עָרַבֵּיֵה'

ובעצם, שתי השפות כל-כך דומות עד שאנחנו מרגישים בנוח לצאת בהבטחה הבאה:

כל מי שיודע לדבר עברית, יכול ללמוד לדבר גם ערבית ללא קושי רב!

הבנת נכון. כל אחד וכל אחת, שיודעים לדבר עברית, יכולים ללמוד לדבר ערבית ללא קושי רב.

ונוכיח זאת בכמה הסברים.

ישנם שני קשיים עיקריים בלימוד שפה חדשה. ראשון הוא שינון והטמעת מילים רבות ודבר שני הוא הבנת בסיס השפה, או במילים פשוטות – היכולת להרכיב משפט בצורה נכונה. לדוגמא, בלימודי השפה האנגלית, חוץ מהמילים החדשות אותן יש ללמוד, יש צורך להבין את בסיס השפה וצורות הדיבור השונות. אם בעברית אנו אומרים "הילד הגדול" באנגלית נגיד "The big boy". אין שום דמיון או הגיון בין שני המשפטים ובעצם עלינו ללמוד את השפה האנגלית ממש מאפס. לעומת זאת, אם נרצה להגיד "הילד הגדול" בערבית, נגיד "אֵלְוָלַד אֵלְכְּבִּיר". ילד = וָלַד כְּבִּיר = גדול וה"אֵל" אשר מצורפת בתחילת המילים היא מקבילה ל-"ה' הידיעה" בעברית. שימו לב למילים:

ילד = וָלַד – שתי מילים מאוד מאוד דומות.

גדול = כְּבִּיר – בעברית אנו משתמשים בסלנג במילה "כָּבִּיר" במשמעות של משהו עצום. בעצם מקור הסלנג מגיע מערבית.

ולגבי בסיס המשפט, בעברית אנו מיידעים את המילה "ילד" בעזרת ה' הידיעה, ולאחר מכן מיידעים גם את התיאור שלו בעזרת ה' הידיעה – "הילד הגדול". אותם החוקים בדיוק פועלים גם בערבית! אנו מיידעים את המילה "וָלַד" בעזרת "אֵל הידיעה" ולאחר מכן מיידעים גם את התיאור בעזרת אל הידיעה – "אֵלְוָלַד אֵלְכְּבִּיר".

אז כמו שהבנתם, בשפה העברית והערבית יש מאות מילים דומות אחת לשניה מה שמאוד מקל על שינון אוצר מילים רחב בערבית. למעשה, את המילים הבאות תוכלו לזכור לאחר קריאה אחת בלבד:

בית – בֵּית            אוכל – אָכֵּל

אגס – אָנְגַ'ס       ענבים – עָנַבּ

כלב – כָּלְבּ     אבטיח – בָּטִיחַ'ה'

ראש – רָאס         בצל – בָּצַל

אכל – אָכֵּל          קצר – קָצִיר

מים – מָיֵה'      תפוח – תֻפָאחַה'

ויש עוד המון המון מילים דומות כאלו. כאשר יש כמות כה גדולה של מילים דומות בעברית ובערבית, זה מאוד מקל על מי שדובר עברית לשנן מילים בערבית – ולהפך.

אז נכון שמילים דומות זה חשוב ומקל, אך זה לא הדבר הכי משמעותי בקשר שבין עברית וערבית. כמו שתראו בדוגמאות הבאות, לשפה העברית ולשפה הערבית יש כמעט את אותם החוקים! בסיס השפה כל-כך דומה שבעצם דוברי עברית לא צריכים ללמוד שום דבר מחדש, אלא רק "להתאים" את המשפט אותו הם רוצים להגיד לשפה הערבית.

נראה כמה דוגמאות בעזרתן תוכלו להבין מצוין כיצד בא לידי ביטוי הקשר החזק שבין עברית לערבית.

  1. את "אֵל הידיעה" כבר הזכרנו קודם. "אֵל הידיעה" הוא המקביל בערבית של "ה' הידיעה" בעברית ובעצם החוקים פועלים אותו הדבר בדיוק. "הילד הגדול" = "אֵלְוָלַד אֵלְכְּבִּיר".כך גם בצירוף סמיכות: "בית המנהל" = "בֵּית אֵלְמֻדִיר"
  1. תָא מָרְבּוּטַה' – היא המקבילה בערבית ל- " ה " שהופכת שמות עצם לנקבה בעברית וגם היא נכתבת " ה' ". גם פה החוקים הם כמעט זהים לגמרי. לדוגמא,

בעברית נגיד: אני רעב / אני רעבה,

בערבית נגיד: אָנַא ג'וֹעָאן / אָנַא ג'וֹעָאנֵה'

או לחלופין, ילד גדול / בת גדולה = וָלַד כְּבִּיר / בִּנְת כְּבִּירֵה'.

  1. בעברית, כאשר נרצה להגיד משהו בריבוי, נוסיף סיומת "ים" לזכרים ו "ות" לנקבות. ובערבית – נחשתם נכון! החוקים כמעט זהים. לזכרים נוסיף את הסיומת "ין" ולנקבות את הסיומת "את".

בעברית: מורים / מורות

בערבית: מָעַלְמִין / מָעַלְמַאת

  1. הדוגמא הבאה היא לא פחות ממדהימה. כאשר נרצה בעברית (תקינה) לתת שייכות, נוסיף סיומות לפי הגוף אליו נרצה לשייך. כלומר, הבית שלי = ביתי, הבית שלךָ = ביתךָ וכו'.

כמעט ולא יאמן כמה אותן הסיומות דומות בעברית ובערבית:

ביתי – בֵּיתִי          כלבי – כָּלְבִּי

ביתךָ – בֵּיתָכּ       כלבךָ – כָּלְבַּכּ

ביתךְ – בֵּיתֵכּ       כלבךְ – כָּלְבֵּכּ

ביתו – בֵּיתוֹ         כלבו – כָּלְבּוֹ

ביתָה – בֵּיתְהָא

כלבָה – כָּלְבְּהַא

ביתנו – בֵּיתְנָא 

כלבנו – כָּלְבְּנַא

ביתכם – בֵּיתְכֹּם

כלבכם – כָּלְבְּכֹּם

ביתם – בֵּיתְהֹם 

כלבם – כָּלְבְּהֹם

כאשר החוקים של הטיות השייכות כל-כך דומים בעברית ובערבית, אין פה שום דבר חדש ללמוד. כל מי שדובר עברית פשוט יחשוב לעצמו כיצד עליו להגיד את השייכות בעברית, ולאחר מכן ישתמש באותה הסיומת! אין שום דבר חדש ללמוד – רק לתרגל ולהתרגל!

  1. כאשר נרצה להטות פעלים בעבר, נוסיף להם סיומת בסוף הפועל. כלומר, הלכתי, הלכת, הלך, הלכנו וכו'. מיד נשווה את הטיות הפעלים בעבר בעברית ובערבית ותוכלו לראות שגם פה – הסיומות הן כמעט אותן הסיומות בדיוק!

אני אכלתי = אָנַא אָכַּלֵת

אתה אכלת = אִנְתֵ אָכַּלֵת

את אכלת = אִנְתִי אָכַּלְתִי

הוא אכל = הֻוֵ אָכַּל

היא אכלה = הִיֵ אָכַּלַת

אנחנו אכלנו = נִחְנָא אָכַּלְנַא

אתם אכלתם = אִנְתוּ אָכַּלְתוּ

הם אכלו = הֻם אָכַּלוּ

שימו לב כמה הטיות הפעלים בעבר פועלים עם אותן הסיומות!

ומה עם פעלים בעתיד?

  1. בעברית כאשר נרצה להטות פעלים לעתיד, נשתמש באותיות אית"ן אשר מצטרפות לתחילת הפועל. אולי פה כבר לא תאמינו, אבל זאת האמת – גם בערבית משתמשים באותיות אית"ן וגם בערבית האותיות מצטרפות בתחילת הפועל!!

אני אוֹכָל = אָנַא אָכֹּל

אתה תאכל = אִנְתֵ תֵאכֹּל

את תאכלי = אִנְתִי תֵאכְּלִי

הוא יאכל = הֻוֵ יֵאכֹּל

היא תאכל = הִיֵ תֵאכֹּל

אנחנו נאכל = נִחְנָא נֵאכֹּל

אתם תאכלו = אִנְתוּ תֵאכְּלוּ

הם יאכלו = הֻם יֵאכְּלוּ

בערבית מדוברת אנו נוסיף את האות "ב" בתחילת הפועל כך שהפעלים ישמעו "אָנַא בָּאכֹּל", "אִנְתֵ בְּתֵאכֹּל", הֻוֵ בְּיֵאכֹּל" וכו'.

לסיכום: אם נסתכל על כל הדברים הדומים בין שתי השפות עברית וערבית, נראה מצד אחד שיש המון מילים זהות ומצד שני חוקים שפועלים כמעט אותו הדבר.

לכן אנו מצהירים שוב בלב שלם: כל מי שיודע לדבר עברית יכול ללמוד לדבר גם ערבית ללא קושי רב!

בעצם כל מי שדובר עברית כבר יודע מאות מילים בערבית וכבר משתמש ברוב חוקי השפה. כל שנותר לו לעשות זה להפנים כיצד עליו להתאים את החוקים לשפה הערבית – ולתרגל.

ועכשיו כבר מאוד ברור מדוע עברית וערבית אחיות = עִבְּרִיֵה' וָעַרַבִּיֵה' אָחְ'וַאת

 

המאמר נכתב ע"י הצוות של "פנאן לדבר ערבית"